יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

אם לא ירושלים, נוסעים לאומן

אם לא ירושלים, נוסעים לאומן
הפעילות וההסברה למען העלאת עצמות רבי נחמן לארץ ישראל, עלולה להחליש את הנהירה הנוכחית לאומן?
תשובה: אפילו אלו שעושים קמפיין נגד אומן, הם עוזרים לעם ישראל להגיע לאומן, הם מודיעים שיש אומן בעולם. דרכם עוד אדם מישראל שומע על אומן. אדם שאף פעם לא חשב על נסיעה לאומן ופתאום מישהו לוחש לו 'אל תיסע לאומן' מסתבר, בסוף, שרק ככה הוא יסע לאומן...
בכל אופן, ההסברה שלנו היא לא נגד אומן, אלא בעד נסיעה לרבי נחמן. עצם זה שאנחנו מדברים על הרצון להגיע לרבי נחמן, ושבשביל זה אנו חפצים שהוא יהיה בארץ ישראל, זו הפצה חזקה שמכניסה לעוד אנשים ובעוד דרך, את התודעה שיש צדיק שעושה עניינים גבוהים בקברו. ושצריך להגיע אליו. ואם זה לא בארץ ישראל עדיין אז צריך לנסוע לאומן.

לאחר שהתנגדו ליוזמה של ר' ישראל להעלות את עצמות רבנו לארץ ישראל, כמה אנשים התאכזבו, אז אמר להם ר' ישראל: 

"אולי רצון רבינו שיהיה כמו שהיה, שיהיה ראש השנה באומן (סבא צוחק), ואם זה צריך לגאולה, אז זה הגאולה, רבינו הקדוש הוא הגאולה"


לא לדחוק את השעה

לא לדחוק את השעה
ר' ישראל דב אודסר, ניסה מהלך פשוט, והשיג את האישורים הנדרשים להעלאת עצמותיו הקדושים של רבנו לארץ ישראל. אולם, לאחר שהייתה עליו התנגדות קשה (לראשונה החלו לגנותו ולבזותו) וניכר הדבר שזה לא דבר פשוט וכי יש בזה מסירות נפש של מעטים מול רבים, סכנת נפשות של ממש וכו'. ומאז הוא הפסיק להתעסק בזה ושמר על שתיקה בנושא.
היו פעמים שאנשים ניסו לשכנע אותו להמשיך במאבק והוא אמר "לא". ואמר כל מיני לשונות כמו "כשרבנו ירצה הוא יבוא" וכדומה.
אבל על פי האמור לעיל, ועל פי כל מה שר' ישראל בעצמו דיבר קודם לכן, ברור שלפי דעת רבנו ולפי ההלכה צריך להביא את עצמותיו של רבי נחמן לארץ ישראל, אבל אין מי שיכול להורות להתעקש על כך. אבל מצד שני, כאשר רבים מהעם יתייהדו וירצו לקיים את הרצון וההלכה, עד כדי שזה לא יהיה סכנה, אז אין סיבה שלא נבקש לעשות זאת.



להלן כמה קטעים מספרי רבי נחמן שמסבירים את השתיקה של ר' ישראל לאחר שיצאו עליו בפשקווילים וגינויים:
"אֵין דַּרְכּוֹ לְיַעֵץ אֶת הָאָדָם וְלִגְזֹר עָלָיו בְּדַוְקָא שֶׁיַּעֲשֶׂה דַּוְקָא כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצַוֶּה, רַק הוּא מְיַעֲצוֹ בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה, אִם יַעֲשֶׂה יַעֲשֶׂה וְאִם לָאו לָאו. אַף-עַל-פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין דַּרְכּוֹ לִדְחֹק עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה דַּוְקָא כָּךְ, אֶלָּא אִם יִהְיֶה יִהְיֶה וְאִם לָאו לָאו. וְיֵשׁ לִי כַּמָּה טְעָמִים עַל זֶה.
גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל טוֹבוֹת עוֹלָם הַזֶּה אֵין טוֹבָתוֹ שְׁלֵמָה, וְכָל טוֹבָה מִטּוֹבוֹת עוֹלָם הַזֶּה מֻכְרָח שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל מִמֶּנָּה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹב. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ טוֹבוֹת עוֹלָם הַזֶּה שְׁלֵמוֹת לְגַמְרֵי, עַל-כֵּן אֵינוֹ רוֹצֶה לִגְזֹר וְלִדְחֹק אֶת הָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה דַּוְקָא כִּרְצוֹנוֹ, פֶּן בַּסּוֹף, כְּשֶׁיִּתְגַּלְגֵּל אֵיזֶה דָּבָר לֹא טוֹב מִזֶּה, יִתְרַעֵם עָלָיו שֶׁעַל-יְדֵי עֲצָתוֹ בָּא לוֹ זֹאת. וְכֵן בְּכָל דָּבָר אֵינוֹ דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה שֶׁיִּהְיֶה דַּוְקָא כָּךְ. וַאֲפִלּוּ עַל הַמְשָׁרֵת אֵינוֹ יָכוֹל לְדָחְקוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה דַּוְקָא תֵּכֶף אֶת מַה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת".

"וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת, שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין לְהָרַב וְהַמַּנְהִיג עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּעֵין מְסִירַת נֶפֶשׁ, צָרִיךְ לְהָשִׁיב "לָאו", אַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ וִישַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת. עַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב וּלְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בָּזֶה כְּלָל. וְעוֹד תָּבִין עִנְיָן זֶה בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים שֶׁמְּדַבְּרִים מֵעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהָבֵן מְאֹד".


יום שני, 30 בספטמבר 2013

ההתנגדות

ההתנגדות
בכל חסידות ברסלב, בדור זה ובדור הקודם, לא קם אדם שחלילה יפקפק על רבי ישראל דב אודסר [סבא ישראל] על צדיקות ועבודת השם הנלהבת, המסורה והצנועה, על פי דרכו הנקייה של רבי נחמן.
גם צדיקים שלא נימנו עם חסידות ברסלב, רבים מהדור הקודם, העידו על צדקותו וידיעותיו בחכמת התורה והקבלה.
ביומנים של זקני ברסלב רבי ישראל מתואר כחסיד גדול, תלמיד אמיתי של רבי נחמן, ומעבר לזה.
הוא היחיד שקיבל [את מסורת ר' נחמן] מר' ישראל קרדונר [הנחשב לתלמיד מובהק של רבי נחמן], במשך חמש שנים לא עזב אותו פסיעה אחת.

עבורנו, רבי ישראל לא עוד תלמיד, הוא ה"תלמיד היקר", כמכונה בפתקא שרבי נחמן שלח אליו מהשמים. ואף כותב לו: "עליך אמרתי האש שלי תוקד"

דבר אחד שעשה בחייו, היה למורת רוחם של "רבני ברסלב"; הקשר שהיה לו עם נשיאי המדינה, את זה הם לא אהבו כלל. החסידות שכנה בלב מאה שערים, מושפעת מדעות אנטי-ציוניות, כיאה למאה שערים .
אולם, בתקופת הצנע, באמצע בניית בית המדרש הגדול, כאשר התקשו להשלים את הבניין, נאלצו אלו לפנות לר' ישראל, פנייה מיוחדת לעזרה: שידבר עם הנשיא זלמן שזר לסייע בהשלמת הבניין. ואכן הנשיא עזר והבניין הושלם. אך עזרתו זו לא מנעה מהם מלגרש אותו מהקיבוץ של ראש השנה, דרשו בתוקף שהנשיא שלא יכנס לתפילת החג, לבניין שנבנה בעזרתו....
אך גם למרות הקשר בין הנשיאים לרבי ישראל, רבני ברסלב עדיין שמרו על כבודו הראוי לו, כזקן חסידי ברסלב, צדיק וגאון.
אלא, שלאחר שחומות אומן נפרצו, חתר ר' ישראל לפעולה שלא תתקבל ב"ברסלב" ואף הצליח לאחר מספר שנים להשיג את האישורים הנדרשים. פעולה זו עברה כל גבול מבחינתם של רבני ברסלב.
ומה היא הפעולה שעברה את הגבול? אכן רבי ישראל הצליח לפעול לאישורים הנדרשים להבאת הציון של רבי נחמן לארץ ישראל!!!!
זאת ר' ישראל עשה מתוך ידיעה ברורה שר' נחמן חפץ בזה, ושכך מחייבת ההלכה לפעול. וכמובן מתוך אהבת הארץ [שר' נחמן מעניק בספריו] ורחמנות מיוחדת על ישראל שיזכו להגיע לרבנו בלי צורך לעבור את מבואות אוקראינה ושוטריה, ומתוך חמלה על ממונם, ובעיקר עבור אלו שאין להם יכולת לצאת מהארץ. שכולם יזכו!. הבאת הציון לארץ ישראל תעודד עלייה ותיירות יהודית מכל העולם. וכהנה סיבות פשוטות שכל אחד יכול להעלות על דעתו, וכהנה לרוב סיבות שצדיק כמו ר' ישראל חשב לטובת תיקון העולם.
אבל זה "עבר כל גבול" מבחינת "רבני ברסלב". "זו פעולה שמשרתת את הציונות", מאחר והם [המדינה] היו אמורים להתעסק במהלך של הלוויה והקבורה ואולי גם החזקת המתחם. במקרה כזה, עבור רבני ברסלב של מאה שערים, ההלכה מבחינתם: לא לעשות זאת. למרות שזה מצווה וכו' , "אסור בשום אופן לעזור למהלך של ציונים". ו'מצווה גדולה עוד יותר לצאת מארץ הציונים ולהתקדש בחג בחוץ לארץ'.
ועל כיוצא בזה אמר רבנו:
"שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ ז"ל שֶׁאָמַר: שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים הַכֹּל וּבָאִים עַל-יְדֵי-זֶה לְקִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל-יְדֵי-זֶה לִידֵי מַחֲלוֹקוֹת וְכוּ'"
החל מאז, הופצו שמועות שרבי ישראל חס ושלום השתגע, וברחובות מאה שערים ובמירון ובכל מקום בו מתקבצים הברסלבים הופצו פשקווילים נגד רבי ישראל.


רבי ישראל דב אודסר, כשראה שעוד לא הגיע העת, חדל מלפעול בנושא הזה, השאיר זאת לדור הבא. ובינתיים החל לעסוק במסירות נפש להביא את דעת רבי נחמן לארץ ישראל, להדפיס את ספריו ולהפיצם בקרב עם ישראל, דרך ריקודים ושמחה והארת פנים נלהבת לכל יהודי. (עיין ימי מהרנ"ת ב' יז, יח, ר' נתן החל להתאמץ לעלות לארץ ישראל רק לאחר שהשלים להדפיס את ספרי רבנו)


"ראה, שאינו מסתדר כסדר!"

"ראה, שאינו מסתדר כסדר!"
האם בזה שסבא ניסה לפני 20 להעלות את עצמות ר' נחמן לארץ ישראל ולא הצליח בפועל, ומידי פעם מנסים ולא מצליחים, האם יש בזה סימן כל-שהוא שזו טעות? האם צריך לחדול מהניסיון להביא את הציון לארץ ישראל?

הנה קטע מסיפורי מעשיות, "מעשה ברב ובן יחיד"
"מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים. אחר-כך היה לו בן יחיד ...והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון, ואינו יודע מהו, ולא היה מרגיש טעם בלימודו ובתפילתו. וסיפר לפני שני אנשים בני הנעורים, ונתנו לו עצה: שיסע לאותו צדיק.
והלך אותו הבן יחיד וסיפר לאביו, באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל, וחסר לו, ואינו יודע מהו, בכן הוא רוצה לנסוע לאותו צדיק. והשיב לו אביו: "איך אתה בא לנסוע אליו? הלא אתה למדן יותר ממנו, ומיוחס יותר ממנו! לא נאה לך לנסוע אליו, כַּלֵּךְ מדרך זו!" עד שמנע אותו לנסוע.
וחזר ללימודו ושוב הרגיש חיסרון, ...ושוב הלך לאביו, והיטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל, וכן היה כמה פעמים".
והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאוד למלאות חסרונו, ולא ידע מהו כנ"ל, ובא עוד לאביו והפציר בו, ...ואמר לו אביו: "הלא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש"
....ונסעו ובאו אל גשר קטן, ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו. אמר לו אביו: "ראה שאינו מתנהג כסדר, ואין הנסיעה מן השמים" וחזרו.
וחזר הבן ללימודו, ושוב ראה החיסרון שחסר לו ואינו יודע. וחזר והפציר באביו כנ"ל, והוכרח לנסוע עמו שנית. ... וניזדמן כשהיו נוסעים ונשברו שני הידות, (שקורין אַקְסִין), ואמר לו אביו: "ראה שאינו מתנהג לנו לנסוע, כי האם זה דרך הטבע, שישתברו שני האקסין? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת". וחזרו.

רבנו ממשיך לספר איך שהס"מ היה זה שמנע מהם כמה פעמים את הנסיעה, וגרם להם לא להגיע לצדיק, מחמת שהאבא חשב שהמניעות זה סימן שהנסיעה אינה רצון השם.
ממעשה זה וממה שרבנו מלמד אותנו במעשה הזה, אנו מבינים שאם אנו חוטרים לקיום ההלכה, ולקיים רצון צדיק, ולפעול למען כלל ישראל ברחמנות יתירה למען התקרבותם להשם יתברך בדרך ישרה וסבירה, אז ככל שיהיו יותר מניעות וחוסר הצלחות [גשמיות הנראות לעין], כך זו ראייה שזה מעשה בעל הדבר הס"מ, הוא המעכב, וצריך להמשיך לנסות.


,
וְהִנֵּה אַחַר-כָּךְ בָּא עַל דַּעְתִּי אֵיזֶה טַעַם קְצָת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְסַבֵּב הַדֶּרֶךְ לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, .. שֶׁכָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כֻּלָּם הֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁהַנֶּחְשָׁק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, אָז הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, כִּי הַמְּנִיעָה הִיא רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כִּי עַל-יְדֵי הַמְּנִיעָה מִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק בְּיוֹתֵר, ...כִּי עַל-יְדֵי הַמְּנִיעוֹת יוּכַל לְהָבִין כַּמָּה גָּדוֹל מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק, וְכָל מַה שֶּׁהַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַל-יְדֵי זֶה יוּכַל לְהָבִין כַּמָּה גָּדוֹל מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק וְכוּ',
וְעַתָּה מְבֹאָר לָעַיִן – בִּשְׁבִיל זֶה סִבֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם  אֱלֹקִים בַּדֶּרֶךְ הַקָּרוֹב, כִּי בְּכַוָּנָה סִבְּבָם בִּדְרָכִים רְחוֹקִים וְהִרְחִיקָם מֵאֶרֶץ- יִשְֹרָאֵל, שֶּׁלֹא יָבוֹאוּ מִיָּד לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר חִשְׁקָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל-יְדֵי גֹּדֶל הַמְּנִיעוֹת שֶׁל רִחוּק הַדֶּרֶךְ וְתֹקֶף הַמִּלְחָמוֹת שֶׁרָאוּ, שֶׁעַל-יְדֵי כָּל זֶה יִתְגַּבֵּר חִשְׁקָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁל כָּל הָרוֹצִים לָבוֹא בֶּאֱמֶת לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וּמִי שֶּׁלֹא יוּכַל לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה בֶּאֱמֶת, לֹא יָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, כִּי כָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – שֶׁמְּנַסֶּה אֶת הָאָדָם עַל-יְדֵי הַמְּנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁמַּזְמִין קֹדֶם כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, בִּפְרָט קֹדֶם כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁכָּל הַיַּהֲדוּת תְּלוּיָה בּוֹ, כְּגוֹן לָבוֹא לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל אוֹ לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁאָז מַזְמִין לוֹ מְנִיעוֹת, הַנִּדְמוֹת לִמְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְקָשׁוֹת מְאֹד, וְהַכֹּל – בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר חִשְׁקוֹ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת יוּכַל לְהָבִין כַּמָּה גָּדוֹל מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק, וְאָז יִתְגַּבֵּר, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים כְּפִי תֹּקֶף הַמְּנִיעָה, וְאָז אִם יִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק וְכִסּוּפִין, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְיָבוֹא אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּלְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, כִּי הַמְּנִיעוֹת לֹא בָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל. וּלְהִפּוּךְ: מִי שֶּׁלֹא יוּכַל לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, יִתְרַחֵק עַל-יְדֵי זֶה, כִּי כָּל מַה שֶּׁמְּסַבֵּב וּמְגַלְגֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן – הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל נִסְיוֹנוֹת, כִּי הָאָדָם לֹא בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל כִּי-אִם בִּשְׁבִיל נִסְיוֹנוֹת, כַּיָּדוּעַ. (ימי מוהרנ"ת ב' לא)
,



בעיה נפוצה, כאשר מדברים מהנושא של העלאת עצמות רבנו לארץ ישראל, גם אלו שהם מסכימים עם זה, יש בפיהם כל מיני דיבורים מחלישים, אומרים "האוקראינים בחיים לא יתנו", "אין סיכוי שהעסקנים יתנו", "אי אפשר לחפור כי .." וכל מיני דיבורים שאנחנו לא יכולים להעלות על הכתב כדי לא להחליש את הקורא. ועל כיוצא בזה רבי נתן סיפר (כאשר היה בדרכו לארץ ישראל והמליצו לו לפגוש עשיר שהיה בארץ ישראל):


...."הֲלֹּא יֵשׁ בְּכָאן רַבִּי יוֹסֵף פְרַנְצוֹיז מִטּוֹרְנוֹפָּאל, שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכָאן זְמַן רַב עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ, וְהוּא עָשִׁיר גָּדוֹל". וְתֵכֶף הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ לָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ, וּמְצָאתִיו שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם, אֲבָל לֹא הָיָה יָשֵׁן, וְנִכְנַסְתִּי אֵלָיו, וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְסַפֵּר לִי מִגֹּדֶל הַסַּכָּנָה הָעֲצוּמָה שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו, חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ עַכְשָׁו. וְאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ מְאֹד הִגִּיעַ לוֹ כַּמָּה אִגְּרוֹת מִשָּׁם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ עַל הַיָּם הַלָּבָן, וּבְתוֹךְ כָּךְ סִפֵּר לִי אֵיךְ הַגְּרֶעק יִמַּח שְׁמוֹ, חָזָק מְאֹד, וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְדִינוֹת רַבּוֹת, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֵהֶם, וְהוּא יוֹשֵׁב שָׁם וְלוֹחֵם מִלְחָמוֹת חֲזָקוֹת עִם הַיִּשְׁמָעֵאל, וּמֵחֲמַת זֶה אִי אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ עַכְשָׁו. וּבִתְחִלָּה הֶחְלִישׁ דַּעְתִּי קְצָת. אֲבָל תֵּכֶף אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: שֶׁגַּם זֶה הוּא רַק מְנִיעָה, שֶׁבָּאָה בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וְגַם סִפֵּר לִי, שֶׁהוּא מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְכָאן, שֶּׁלֹא יִסְעוּ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְרָאִיתִי תֵּכֶף, שֶׁהוּא שְׁלִיחַ הַבַּעַל-דָּבָר לְעַכֵּב מֵאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְנִפְטַרְתִּי מִמֶּנּוּ. (ימי מוהרנ"ת ב', ע"ו)

בירור הילכתי בעניין העלאת עצמות לארץ ישראל



לפי ההלכה זו מצווה!
למדנו במפורש, שרצון רבנו היה להיקבר בארץ ישראל.
ולמדנו שכעת אין את הסיבות שמנעו אותו אז מלהיקבר בארץ ישראל.
ולמדנו עוד, שכעת, מלבד מעלת קבורת ארץ ישראל, ומלבד הרצון שלו להיקבר בארץ ישראל, הרי שקבורת ארץ ישראל זה בזמן הזה, משמש את רצונו של רבנו בכל האופנים והתנאים להם הוא חפץ בקבורתו.
ובפרק זה נלמד מה ההלכה קובעת באופן כזה, האם יש היתר או אפילו חיוב להעביר את הקבר מחו"ל לארץ ישראל:
 
בשולחן ערוך (יורה דעה סי' שס"ג ס"א) לגבי פינוי קבר:
"כדי לקברו בארץ ישראל - מותר"
וכן הוא בטור ולבוש ואין מי שחולק על זה.

בשו"ת מהרשד"ם (חלק יורה דעה סי' ר"ג) אחרי שהפליא לבאר כל השיטות הנאמרות בזה בחז"ל בבבלי וירושלמי, סיכם חד משמעית:
"מצוה להעלות קבר לארץ ישראל"!
בתשובות רבי לוי בן חביב (סי' ס"ג) והובאו דבריו להלכה ב"פתחי תשובה" (שם סק"ב) ואין גם על זה חולק: תלמיד חכם שסבר בחייו שאין להעביר קבר לארץ ישראל, אף על פי כן, מצוה לבניו להעביר את קברו לארץ ישראל, "ועליהם תבוא ברכת טוב"

המהרש"א כתב: ודאי זכות גדול הוא למי שבא גם בדור הזה לארץ ישראל, גם במותו.

בתלמוד מס' פסחים דף קיט: ".. אומרים לו למשה: "טול וברך", ומשה אומר להם: "איני מברך, שלא זכיתי להיכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי". כמה הצטער משה רבינו על שלא זכה להיקבר בארץ ישראל!!!, אף במותו. ואצל משה זה היה גזירה שלא יכנס לארץ ישראל גם אחרי מותו. (כמובן שעל רבי נחמן אין גזירה כזו)

וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ה הלכות ט-יא): "...ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מיתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק" (שנפטרו בחו"ל והעבירו גופתם לארץ ישראל). וזו הייתה השתוקקותם של כל הצדיקים בכל הדורות.

בשו"ת הרמב"ם [סי' קטז, במהדורת פריימן סי' שע"ד]: "שאלה: אחד מישראל שהיו לו אם ואב שהשתוקקו להיקבר בארץ ישראל, וסייע אלקים לאחד מבניהם, שלקח עמו עצמות הוריו וקברן קרוב לירושלים. היש לגנותו?, והאם עשה בזה מצוה או עבירה?. תשובה: מה שעשה הוא טוב מאוד, וכך עשו גדולי חכמי ישראל"

וכן פסק ב"אור זרוע" [סוף כרך ראשון ה' אבילות סי' תי"ט] וז"ל: "מה שפירשנו שאין להוליך את המת מעיר שיש בה בית הקברות לעיר אחרת, כל זה מדובר רק מחוצה לארץ לחו"ל, אבל מחו"ל לארץ ישראל כן מוליכין".
וכן פסק בשמו ב"הגהות אשרי" במס' מועד קטן (פרק אלו מגלחין בהג"ה על דברי הרא"ש שם, סימן לט) וכן פסק הרמב"ן ב"תורת האדם" (שער הקבורה דפוס חדש עמוד ק"כ) שמותר לפנות המת להעלותו לקברו בארץ ישראל, וכן פסק רבנו ירוחם (נתיב כח, חלק א דף רכט ע"א) וכן פסק ר' אהרן מלוניל (אורחות חיים חלק ג' הלכות אבל סימן כד). עיי"ש, וכן כתב ב"כל בו" 

וכן כתב בשו"ת הרדב"ז [בד' תשובות בחלק ב', בסי' תרי"א סימן תשל"ב וסימן תשמ"א, ובתשובות כת"י סי' קצ"ז]: זה היה מנהג פשוט אצלם, להעלות מיתיהם לירושלים!!! ואין בזה משום חשש בזיון, כי נוח למת בכך!!!
וכן הסכמת האחרונים!
עיין בשו"ת חלקת יעקב [לגאון ר' מרדכי יעקב ברייש זצ"ל, ח"ג סי' קמ"ב]:  מותר להעלות נפטר שנקבר בחו"ל לארץ ישראל, וכתב שאין כח ביד שום חכם מחכמי הדור לומר שלא לעשות זאת!!!
 וכן פסק הגאון ר' משה פיינשטיין [באגרות משה יו"ד ח"ב סי' קנ"ד]

וכן פסק ר' יואל טייטלבוים [בשו"ת דברי יואל סי' פ"ה]: "לכן נראה שמי שהוא אדם כשר וגם היכולת בידו או ביד משפחתו, בהחלט יכול להביאו לארץ ישראל.

בשו"ת הר צבי להגאון ר' צבי פסח פראנק (חיו"ד סי' רע"ד) נשאל אודות המנהיג של קרלין שנפטר בארה"ב ורצו להעלותו להיקבר בארץ ישראל והיו מערערים על כך והעלה להתיר ומסיים:  מצוה להביאו ולקברו בארץ ישראל ומי שמעכב [להעלותו לארץ ישראל] יחוש לנפשו שלא יהיה לו חלק בין הגורמים צער של אותו צדיק, וכל המכבד את ארץ ישראל יזכה לראות בשמחתה"

בשו"ת שבט הלוי [ח"ב סי' רז], כתב: "הנה נשאלתי בזה כבר כמה פעמים, ואין שום ספק בדבר!! שצריך לעשות כן, ומצוה יש בזה, ואלו שלא התירו, היה רק לכאלה שמאסו בארץ ישראל וחמדו ישיבת חו"ל, אף שהייתה להם אפשרות להתיישב בארץ. להם הם אסרו להעביר קבר לארץ ישראל.

בשו"ת דבר יהושע [ח"ג סי' נ"ז] לומד מזוהר הקדוש [פ' תרומה דף קמא]: שמותר להעלות עצמות מי שנפטר ונקבר בחו"ל - לארץ ישראל, ובטח שזה מותר לפי התלמוד והפוסקים. וכן פסק בשו"ת ציץ אליעזר [חי"א סי' ע"ה]. וכתב שיש ענין מיוחד לקברו בירושלים על פי דברי הרמב"ן. וע"פ הרמב"ם, וע"פ הרדב"ז. [וע"ש מש"כ בשם הגאון ר' יצחק פרחי]. וכן פסק בפשטות בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' ק"ל) וכן פסק הגאון מדעברעצין [בשו"ת באר משה (ח"ג סי' קע"א)]. וכן פסק הגאון ר' מנשה קליין [בשו"ת משנה הלכות ח"ד קמ"ה] דמותר ומצוה איכא.

בשנים האחרונות העלו מחו"ל לארץ ישראל קברות של כמה וכמה צדיקים, כמו החיד"א, ורבי מאיר שפירא מלובלין, ועוד.
כל שכן וכל שכן - בעניין רבינו, שאמר דברים מפורשים שרצונו להיקבר בארץ ישראל חמדת כל הלבבות, אלא שלא דחק את השעה, ונמנע לפי שעה מפני שתי סיבות שכבר עכשיו בטלו, ואשר על כן - פשוט שמצווה רבה לבצע רצונו הקדוש!!!!

"והעליתם את עצמותיי"

"והעליתם את עצמותיי"
לכאורה, אם רבנו רוצה שנעלה את עצמותיו לארץ ישראל, הוא היה מבקש זאת – 'תעלו את עצמותיי כשיתאפשר', כמו שיוסף ביקש שיעלו את עצמותיו. למה רבנו לא ביקש?
וההסבר לכאורה: אצל יוסף, ידעו בני ישראל שהם עתידים להיות משעובדים במצרים ואחר כך לצאת באותות ובמופתים וכו' ולכן יוסף ביקש שיעלו גם כן את עצמותיו אתם ביחד. נשיאת ארונו במסע המופלא במדבר זו לא בקשה מופרזת כלל, שהרי הם לקחו את ארון הברית והמשכן, והיו תחת ענני כבוד וכו'. ואילו אצל רבנו, לא היה אז שום דיבור על מסע אפשרי לארץ ישראל, בטח לא מסע כזה שיאפשר טכנית את נשיאת ארונו לארץ ישראל, לכן רבנו לא ביקש בקשה כזו. 

אולם, רבנו כבר דיבר מזה שיהיו אוירונים, זו הייתה נבואה של רבנו (כי בזמנו לא היה מנועים וכו') וממלא, מאחר שזה היה דבר פלא גדול באותו זמן, פלא של רבנו, שידבר על מכונה כזו שטסה באויר! אם כך חוזרת השאלה: מאחר שרבנו דיבר על אוירונים, זאת אומרת שהיה דיבור כזה על אפשרות מסתברת של עלייה לארץ ישראל עם אוירונים, ולמה הוא לא הזכיר גם את עניין העלאת עצמותיו? 
אבל זו לא שאלה למה רבנו לא דיבר על העלאת עצמותיו, כי יש חילוק גדול בין רבנו לבין יוסף: יוסף דיבר עם משפחתו על יציאה ממצרים העתידית, וידע שהמצרים יקברו אותו בנילוס, והוא דיבר על כך שבני ישראל ישקעו שנים רבות בתוך טומאת מצרים, ושלא יהיה שום עסק ועובדא עם קברו מאות שנים! ובודאי כשהם יהיו עסוקים בלצאת ממצרים בחיפזון הם לא יעלו על דעתם לחשוב על קברו ובודאי ישאירו אותו בנילוס! והם יגיעו לארץ ישראל ולעולם לא ישובו מצרימה כדי להשיבו! לכן יוסף הוצרך להדגיש להם - שעליהם להתאמץ לעלות את עצמותיו ושלא ישאירו אותו בתוך מצרים.

ואצל רבנו זה שונה לגמרי, הוא הרי השתדל מאוד שיהיה עסק ועובדא עם קברו מיד לאחר הסתלקותו. והוא ויתר על ארץ ישראל, וויתר על מקום קבורה ליד צדיקים בעיר אחרת ובחר את אומן, רק בשביל שיבואו אליו אנשיו כל הזמן ויתעסקו עם קברו. כל חפצו, שיהיה עניין גדול עם קברו. וכל כך הרבה דיבר וביקש שיבואו לקברו וכו'.
ולכן לא היה שום צורך שהוא ידבר על עניין פלאי (באותו זמן) כמו להביא את עצמותיו לארץ ישראל, ומספיק לנו שהוא אמר מספר דברים שדורשים מאתנו לעשות זאת בלי שהוא יגיד נבואה במפורש:
מספיק שהוא אמר:
א. שהוא דיבר על רצונו להיקבר בארץ ישראל!!
ב.  שהוא רוצה להיות קבור ליד אנשיו.
ג. שיבואו אליו אנשים תמיד להתפלל וללמוד.
ד. "המקום שלי הוא רק ארץ ישראל".
ה. דיבר כל כך הרבה שאנשיו ילמדו שולחן ערוך ופוסקים, לקיים את השולחן ערוך בלי חכמות, והרי לפי השולחן ערוך יש מצווה להעביר קבר לארץ ישראל בפרט כשהקבור שם רצה להיקבר בארץ ישראל. 

ואם בנבואות עסקינן, אז נתאר לעצמינו שרבנו ראה כל מה שיתרחש, את העלייה של עם ישראל לארץ ישראל, הקמת מדינה, ושיהיו כאן חסידי ברסלב והמון עם רב מתקרבים, ושיבואו מארץ ישראל לקברו באומן. ושיהיה לו תלמידים שיפעלו עבור העלאת עצמותיו, ושתהיה התנגדות קשה. ובאמת הוא יכול היה לחסוך מאתנו את המחלוקת ולהודיע במפורש 'שכשיהיו מטוסים שיעלו את עצמותי'!!. אך הוא לא דיבר על זה... אבל, זה שהוא לא דיבר על זה - זה לא אומר שאינו מעוניין בזה!, כי כנראה שהוא מעוניין שאנחנו נעבור תהליכים מעין אלו. כמו כל מיני בירורים שעם ישראל צריך לעבור בכל מיני עניינים. שנפעיל שיקול דעת מעצמינו על פי ההלכה ועל פי הרחמנות על עם ישראל.

אנחנו גם מאמינים, שעד עכשיו רבנו רוצה [בעל כרחו] להיות באומן ולא בארץ ישראל, ושברגע זה הוא לא יכול להגיע ארץ ישראל, מצד זה שעוד לא הגיע עדיין הזמן, הן מצד מעשינו והן מצד שלא ביקשנו את זה עדיין. וברור לנו, שהוא רוצה שהעניין הזה יתעכב ואילו הוא היה מבקש במפורש שיעלו את עצמותיו לא הייתה שום התנגדות והוא כן רוצה שתהיה התנגדות בשביל שזה יתעכב. אך יחד עם זאת (מאחר שבאמת בתכלס רבנו רוצה להגיע לארץ ישראל) עלינו בכל עת לבחון את המצב ולחפש עת-רצון ולהשתוקק ולבקש את זה, ובטח שלא למנוע את זה.
למרות שר' נחמן מאפשר שתהיה התנגדות כדי שהשעה לא תדחק, עדיין, מגלגלים חובה על ידי חייב וזכות על ידי זכאי, והזכאי לא יהיה מהמתנגדים אלא יבקש לקיים את רצונו ובקשתו של ר' נחמן להיות בארץ ישראל.

רבנו הקדוש דיבר המון על לימוד שולחן ערוך ופוסקים, ולא רק כעצה להיות יהודי כשר, אלא כעצה להיות מקורב אליו בתכלית. ואמר: 'תקמטו את הספר שלי כמה שאתם רוצים (להעמיק ולפלפל, לדרוש ולהתרגש) אבל אל תעברו על סעיף אחד מהשולחן ערוך' (האמת שהעצות של רבנו, ולימוד בספריו, נצרכים לכל יהודי, אפילו מי שעוד לא עוסק ולא מקיים את ההלכה. אך לימוד ההלכה וקיום השולחן ערוך זו בעצמה עצה גדולה ומרכזית שלו!) וזה ברור שכל מה שהוא מדבר אלינו ועוסק אתנו זה בד-בבד עם ההלכה. כשהוא אומר לנו איזה דיבור ומאיר לנו איזה עניין הוא לא צריך להזכיר לנו שום סעיף בשולחן ערוך, הוא סומך עלינו שאנחנו כבר יודעים. (למשל, כשהוא אומר לנו ללכת ליער להתבודד - הוא לא צריך להזכיר לנו שלא ניסע ליער ביום שבת בשביל התבודדות). 
ולכן, על מה ולמה לבקש מרבי נחמן שיגיד במפורש לעלות את עצמותיו? הרי הוא כבר אמר שהוא רוצה להיקבר בארץ ישראל וכל כך דיבר על מעלת ארץ ישראל וכו' ושבהלכה כתוב שיש מצווה לעלות עצמותיו של אדם כזה!!
וכי יש יותר מפורש בדברי רבינו ז"ל שכבר בעצמו גילה את רצונו בצורה גלויה ביותר שהוא חפץ להיקבר בארץ ישראל??!!!. – למה שלא נקשיב לרצונו ונסתכל בהלכה מה היא קובעת בזה!!!



למי שטרם ידע: לגבי הקיבוץ בקברו בראש השנה, רבנו לא דיבר על זה במפורש שנבוא לקברו בראש השנה לאחר הסתלקותו, אלא רבי נתן למד זאת מרמזים שרבנו רימז.... ובכל זאת אנחנו לקחנו את ההבנה של רבי נתן כהוראה מפורשת (רבנו הסמיך את רבי נתן בע"פ).
וכאן, לגבי מקום קבורתו, הוא ממש אמר במפורש שהוא רוצה להיקבר בארץ ישראל, לא ברמז.

ובפרט שיש את ההבנה של ר' ישראל דב אודסר (שקיבל הסכמה בכתב: "תלמידי היקר" "עליך אמרתי האש שלי תוקד עד ביאת המשיח") שפעל להביא את עצמותיו לארץ ישראל. ויש את ההבנה של ר' שמואל הורביץ ורבי אברהם ב"ר נחמן שאמרו שמקום הציון צריך להיות בארץ ישראל. לכן עלינו לקחת את ההבנה שלהם כהוראה מפורשת!!! 


יום שני, 27 במאי 2013

אומן, לדורות ולא לכל הדורות

אומן, לדורות ולא לכל הדורות
- תראו בלשון המכתב של ר' אברהם הנ"ל (בעמוד ) "הוכרח גם אדמו"ר ז"ל בעצמו למסור את נפשו לנסוע ולבוא ולקבוע שם מקומו לנצח" ומיד אחר כך הוא כותב: "וכל אשר יצא משם (שיצא מארץ ישראל חזרה לרוסיה) לא הייתה זולת על דעת לחזור ולבא לשם (לארץ ישראל) עם כל נפשות ישראל המוכרחים לכל זה, ולא להשתקע בחוץ לארץ בתמידות"
לכאורה יש כאן סתירה, "לנצח" או "לא להשתקע"?, אלא בודאי, שמזה אנו רואים שהלשון "לנצח" זה לא בלי-סוף.

אין הכוונה לנצח נצחים ולעולמי עד. כי ר' אברהם לא נשאל על מציאות להעלאת העצמות, כי אם היית אפשרות כזו אז (לפני מאה חמישים שנה) אז הוא היה נזהר מלכתוב "לנצח". אלא דיבר במציאות שהייתה אז, שלא היה אפשרות להעלאת העצמות, ולכן השתמש בלשון "לנצח".

גם רבי נתן השתמש בלשון "לנצח":
"כִּי בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין וּבְעִנְיַן מַה שֶּׁזִּכָּה אוֹתִי לִנְסֹעַ עִמּוֹ לְשָׁם, בָּזֶה הָיוּ תְּלוּיִים עוֹלָמוֹת הַרְבֵּה עַד אֵין קֵץ וּזְכוּת יִשְֹרָאֵל לְדוֹרוֹת, כִּי תִּקֵּן שָׁם אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת פְּגוּמוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת, שֶּׁלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְתַּקֵּן בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי-אִם עַל-יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ וּבְרֶמֶז, וְגַם כַּמָּה טוֹבוֹת לָנֶצַח נִצְמְחוּ מִזֶּה לְיִשְֹרָאֵל לְדוֹרוֹת, כִּי כְּבָר גִּלָּה, שֶׁמִּי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר אֵלּוּ הָעֲשָרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַמְפֻרְסָמִים עַתָּה, בְּוַדַּאי יַעְזֹר לוֹ לָנֶצַח, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם, וְהַנְּסִיעָה לְאוּמֶין הָיְתָה הַתְחָלָה וַהֲכָנָה לְכָל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה לָנֶצַח, כִּי מְקוֹם קְבוּרָתוֹ כְּבָר הֻבְחֲרָה שָׁם בְּאוּמֶין, וְשָׁם הָיָה צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּכָל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִזֶּה מַה שֶּׁנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הֵבַנּוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ; עַל-כֵּן בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה וּבְכָל סִבָּה וְסִבָּה, שֶׁסִּבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעִנְיַן נְסִיעָה זֹאת – מַה גָּדְלוּ בָּהֶם מַעֲשֵי הַשֵּׁם, מְאֹד מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי הַכֹּל הָיָה נוֹגֵעַ לַמָּקוֹם שֶׁנּוֹגֵעַ לָעַד וְלָנֶצַח" (ימי מוהרנ"ת מ"ו)

אבל כמו שהתבאר מקודם שאין הכוונה לצמיתות.



,

ידוע מה שרבי נתן התבטא: "כִּי שָׁם הַמָּקוֹם הַמּוּכָן לוֹ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לַעֲסֹק שָׁם בְּתִקּוּן הָעוֹלָם לְדוֹרוֹת לְכָל מִי שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לְשָׁם וְיאמַר הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַיְדוּעִים אֶצְלֵנוּ (אֲשֶׁר נִדְפְּסוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים) כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה". (ימי מוהרנ"ת ס"ו)

וכמו בלשון של ר' אברהם שאמר "לנצח", שאין כוונתו לנצח נצחים, כי אינו רצה להשתקע שם, כך גם במה שרבי נתן כתב "לדורות" שזה לא לדורי דורות לצמיתות.
כיוצא בזה רבי נתן כתב, על הציון של רבנו באומן:
"וְגַם כַּמָּה טוֹבוֹת לָנֶצַח נִצְמְחוּ מִזֶּה לְיִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת, כִּי כְּבָר גִּלָּה, שֶׁמִּי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיאמַר אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַמְפֻרְסָמִים עַתָּה, בְּוַדַּאי יַעְזר לוֹ לָנֶצַח אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה".

כדי להבין היטב, עלינו לשחזר בקצרה את המהלך של החיפוש קבורה שהתבאר לעיל:
* רבנו רצה להיקבר בארץ ישראל, לא היה לו שום ספק בזה, אבל לאחר שראה שהוא לא יכול, א. בגלל שלא בטוח יצליח להגיע לארץ ישראל. ב. בגלל שרצה להיות קרוב לאנשיו שיבואו לקברו, ואם יקבר בארץ ישראל לא יוכלו להגיע אליו.
* אז חשב גם על לעמברג, עיר באוקראינה, מקום קבורת צדיקים רבים. אבל דחה את הרעיון, כי למברג זו עיר רחוקה מאנשיו והוא רוצה להיקבר ליד אנשיו שיבואו לקברו, ואם יקבר בלמברג קרוב לודאי שלא יגיעו אליו ועניינו היה חלילה מתבטל.
*אז הוא החל מחפש מקום קבורה, ליד אנשיו, הלך לברסלב ולשאר מקומות ולא מצאו חן בעיניו, עד שהוא רואה שאומן זה מקום טוב להיקבר שם. מכל מיני סיבות (בהמשך נעסוק בסיבות אלו) אבל כפי שהתבאר לעיל, שזה רק בדיעבד, לכתחילה הוא רצה ארץ ישראל.

עכשיו, אחרי שרבנו אכן הסתלק באומן ונקבר שם, אנו מצליחים להבין שאכן הוא עשה את הצעד הכי נכון לטובת הדורות הבאים.
אם היה מצליח והיה נקבר בארץ ישראל, אכן לא היו באים אליו, ולא היה עוסק בתיקון שעסק בו עד היום באומן, כבר דורות על גבי דורות מאז. כמו כן אם היה בסופו של דבר נקבר בלמברג כפי שרצה בהתחלה, אכן לא היו באים אליו עד לשם, ולא היה עוסק בתיקון שעסק בו עד היום באומן, כבר דורות על גבי דורות מאז.
אז הוא נקבר באומן, ורואים שב"ה זו ההחלטה הכי נכונה, כי עד היום באים לשם מכל העולם וגם מארץ ישראל. כבר דורות שלמים!!! ורואים איך שרבנו החליט את הדבר הכי נכון, קלע למטרה. כל החלטה אחרת, אפילו ארץ ישראל, זה היה בודאי טעות.
אז רואים שבודאי אומן זה המקום שנקבע מששת ימי בראשית לעסוק בו בתיקון נשמות ישראל לדורות, זו עובדה שהצליחה, כל דבר אחר לא היה מצליח.
כל הנאמר עד כה, לא סותר את כך שהוא רוצה להיקבר בארץ ישראל, וזה לא סותר את ההלכה שקובעת שמצווה להעביר קבר לארץ ישראל, כשהקבור בו רצה את זה.
כי אכן אומן נקבע מששת ימי בראשית לעסוק בו לדורות עד הזמן שיפתח אפשרות לקיים את רצונו להיקבר בארץ ישראל ואז בארץ ישראל הוא ימשיך לעסוק בתיקון נשמות רבות יותר. כי זה קרוב לאנשיו ויש גישה יותר רחבה של רבבות להגיע, רבבות שצריכים תיקון. וגם אז, כאשר יהיה בארץ ישראל בע"ה, אז עדיין אומן זה המקום שהוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק בו בתיקון הנשמות, ושם הוא עסק בתיקון הנשמות עד לרגע שהגיע לארץ ישראל למקום שהוכן לו שם מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון נשמות ישראל המחכות ומצפות לו שם.



,

אז נזכיר לעצמינו לבירור העניין את הפרט החשוב שאין עליו שום ספיקות: אילו רבנו לא היה נקבר דווקא באומן, העניין שלו לא היה מתקיים, רק קבורתו באומן השאירה את עניינו לדורות ולנצח.

נביט על עניין נוסף, והוא עניין הדפוס שעסק בו רבי נתן, שמופיע בדברי רבי נתן בכמה וכמה פעמים, עם הלשון "לנצח" ו"לדורות", כגון:
 "כִּי הַהַדְפָּסָה חֲשׁוּבָה וִיקָרָה בְּעֵינַי מְאֹד, כִּי הוּא זְכוּת הָרַבִּים לְדוֹרוֹת" (ימי מוהרנ"ת ב' י')
וְכֻלָּם תָּמְהוּ עַל גֹּדֶל יְשׁוּעַת הַשֵּׁם, אֲשֶׁר עֲזָרַנִי לִגְמֹר עֵסֶק הַהַדְפָּסָה אַחֲרֵי מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת כָּאֵלֶּה, וְהוֹדִינוּ לַה' עַל חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו, אֲשֶׁר הִפְלִיא לַעֲשֹוֹת עִמָּנוּ וְעִם כָּל יִשְֹרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם (ימי מוהרנ"ת ב' י"ז)
"אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חִשֵּׁב מִקֹּדֶם, וְשָׁלַח אֶת הָאִישׁ הַנַּ"ל לְנָגְשֵֹנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִדְפָּסִים הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר זִכְרָם לְדוֹרוֹת עוֹלָם לְזַכּוֹת אֶת יִשְֹרָאֵל לָנֶצַח" (ימי מוהרנ"ת ע"ו)
אם רבי נתן לא היה עוסק בדפוס, קרוב לודאי שעניין רבנו היה מתבטל חס ושלום, לא היינו יודעים את תורתו ולא היינו יכולים לדעת את עצותיו הקדושות וכו', העסק של הדפוס שרבי נתן עסק בו, וכל מה שהוא עסק בקירוב לבבות, השאיר את רבנו בעולם לדורות ולנצח.
אכן זה עדיין לא אומר שאנשים אחרים לא יכולים להדפיס ספרי רבנו כדי להשאיר את רבנו בעולם, וזה גם לא אומר שאמצעים אחרים אינם מועלים להשאיר את רבנו לנצח. אף יתכן [וזה אפילו לא השערה אלא מציאות מוחשית] שיקום אדם שישאיר את רבנו בעולם על ידי הדפסה והפצה, ויאיר לעולם את רבנו בכמות ובאיכות הרבה יותר גדולה ומועילה ממה שרבי נתן עשה. ולא רק אדם אחד, אלא אפילו יהיו כמה מפיצים ומדפיסים אדירים פי כמה וכמה ממה שרבי נתן הדפיס והפיץ.
אבל עדיין, בלי שרבי נתן היה עוסק בזה, לא היה נשאר מרבנו! נמצא, שרבי נתן בדפוס ובהפצה שלו השאיר את רבנו לנצח ולדורות ובלעדיו לא היה כלום. ולא היו קמים בדורות אחרים אנשים שהיו עושים זאת.

כל זה בא להמחיש ולהבהיר שוב ושוב את העניין של אומן, שבלי שרבנו היה נקבר באומן לא היה נשאר העניין של רבנו, וכנ"ל אם היה נקבר בישראל לא היו באים אליו ועניינו היה נשכח ומתבטל ח"ו. ולכן אומן זו טובה לנצח ולדורות. גם כשהציון יהיה בארץ ישראל זה בזכות כך שהוא נקבר באומן.